אנציקלופדיית סטז'יז'וב

אוכלוסייה

חברה וקהילה

ראו את הטבלה להלן. המקורות חלוקים בנתון האחרון שלפני המלחמה: 1,300 יהודים מתוך 2,905 תושבים (וירטואל שטטל), 1,200–1,300 (Teatr NN, בעקבות האנציקלופדיות של USHMM ושל יד ושם) או 1,050 (מרז'נה דוביאל). הנתון שבספר היזכור, כ-6,000 נפש שמחציתם יהודים, הוא הערכה של ניצול ואינו תואם את המפקדים.^{[1][7][3][5][19][9]}

בית הכנסת

מקומות

בית הכנסת הבנוי לבנים מהמאה ה-18 השתמר ברחוב פשצלאבצ'יקה 6 (ul. Przecławczyka 6). הגרמנים השתמשו בו כמחסן, ואחרי המלחמה אוחסנו בו דשנים. מאז 1964 שוכנת בו הספרייה הציבורית של העיר, וכיום גם שלוחה של המוזיאון העירוני ובה תערוכה על יהודי העיר. ציורי הקיר המקוריים השתמרו.^{[11][1][13][7]}

בתי העלמין היהודיים

מקומות

לעיר היו שלושה בתי עלמין יהודיים. העתיק שבהם, סמוך לבית הכנסת, הוא כיום כיכר עירונית, והשני הוא מגרש ספורט של בית ספר. השלישי, שנוסד ב-1850 על הר ז'רנובסקה (ul. Żarnowska 2), השתמר: כ-109 מצבות הוצבו בו מחדש ב-1990 וב-1995, ואוהל על קבר רבי אלתר זאב הורוביץ נחנך ב-20 באוגוסט 1996.^[2][18][6]

ראו גם: רבנים ושושלות חסידיות.

גליציה תחת שלטון אוסטריה, 1772–1918

אירועים

אחרי החלוקה הראשונה של פולין ב-1772 עברה העיירה לשלטון אוסטריה, בארץ הכתר גליציה. ב-1792 נפתח בה בית ספר בשפה הגרמנית לילדים יהודים, ובשנים 1794–1798 נסלל הכביש ז'שוב–קרוסנו. האחרונה מבין תשע שריפות גדולות, ב-1895, הביאה לבנייה מחודשת בלבנים. מסילת הברזל מז'שוב ליאסלו הגיעה ב-1890, וב-1896 נעשתה סטז'יז'וב לעיר מחוז.^[5][4][1]

הגטו והגירוש, 1942

אירועים

גטו הוקם בדצמבר 1941 או בפברואר 1942; Teatr NN מביא את שני המועדים. ב-15 במאי 1942 ירו אנשי אס-אס מז'שוב בשמונה יהודים בעיר. בסוף יוני 1942 הובלו היהודים בעגלות איכרים לגטו ז'שוב; הזקנים והחולים נרצחו בדרך. התאריכים משתנים ממקור למקור: 24–26 ביוני (וירטואל שטטל וההיסטוריונית המקומית מרז'נה דוביאל), 25–27 ביוני (האנציקלופדיה של USHMM, ערך ז'שוב) או 26–28 ביוני (Teatr NN). בז'שוב תפח הגטו לכ-22,000 נפש. בין 7 ל-18 ביולי 1942, בארבעה שלבים (7–8, 11, 14–15 ו-17–18 ביולי), הובלו רובם ברגל לתחנת הרכבת בסטארוניבה (Staroniwa; בטקסט של USHMM: Starowina) וגורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ, וכ-1,000 איש שנמצאו בלתי כשירים לעבודה נרצחו ביער שבין ז'שוב לגלוגוב (בטקסט של USHMM: יער רודנה, Rodna); אחרים נורו ביער גלוגוב או בפוסטקוב, או נספו בחיסול גטו ז'שוב ב-1943. הרבה יותר מאלף מיהודי סטז'יז'וב נרצחו; מספרם המדויק אינו ידוע.^{[3][1][7][16]}

ראו גם: מסתור, הצלה וניצולים.

ההגירה לאמריקה

חברה וקהילה

יותר ממאה יהודים מסטז'יז'וב מתועדים כמי שהגיעו לניו יורק בין 1892 ל-1924, ומשפחת אוארהאן (Auerhan) נמנית עם מהגרי העיר. ב-17 בפברואר 1909 נרשמה בניו יורק כתאגיד אגודת העזרה ההדדית לחולים של יוצאי סטז'יז'וב (Strzyzower Sick Mutual Aid Society).^[6]

ראו גם: The Auerhan family.

היהודים הראשונים

אירועים

התיעוד המוקדם ביותר של יהודי בסטז'יז'וב הוא משנת 1606: דוד מלובובלה (Lubowla) התלונן ששני תושבי העיר לא שילמו לו על שוורים. ב-1673 חיו בעיר 20 משפחות יהודיות, וב-1747 היו היהודים כמחצית מתושביה.^[1]

הכיבוש הגרמני, 1939

אירועים

המקורות חלוקים במועד כניסת הגרמנים לסטז'יז'וב: 8–10 בספטמבר 1939 לפי Teatr NN, המסתמך על האנציקלופדיות של USHMM ושל יד ושם, או 15 בספטמבר לפי וירטואל שטטל. ז'שוב הסמוכה נפלה ב-10 בספטמבר, ולכן המועד המוקדם סביר יותר. ב-15 בספטמבר ירו חיילים בארבעה יהודים מחוץ לעיר משום שסירבו לטאטא את הרחובות בשבת. כ-200 יהודים ברחו מזרחה עם הרב. נכפה על הקהילה יודנרט בראשות אברהם בראו, ויהודים שגורשו מלודז', מקאליש, מז'שוב ומגרמניה נשלחו לעיר.^[3][1][7]

העיר כיום

מקומות

סטז'יז'וב היא מושב מחוז סטז'יז'וב שבפרובינציית פודקרפקיה (Podkarpackie), ובה כ-8,600 תושבים (מפקד 2021). בין האתרים שכדאי לראות: בית הכנסת לשעבר, בית העלמין היהודי על הר ז'רנובסקה, המוזיאון העירוני ומנהרת הרכבת.^{[19][13][12][18]}

הפוגרומים של 1918–1919

אירועים

ב-5 בנובמבר 1918, עם חידוש עצמאותה של פולין, בזזו פורעים חנויות של יהודים והרגו שלושה יהודים. ב-21 באפריל 1919 הציתה עלילת דם כוזבת פרעות נוספות, ובהן נהרג יהודי אחד.^[1]

הקהילה ומוסדותיה

חברה וקהילה

בסוף המאה ה-17 כבר הייתה בעיר קהילה יהודית מאורגנת, בית כנסת מעץ וחדר. רבה שימש גם את יהודי צ'ודץ, ניבילץ, דומרדז', וילופולה ופרישטאק. ב-1870 החזיקה הקהילה שני רבנים, בית כנסת, קלויז חסידי, בית מרחץ, בית מחסה לעניים ובית עלמין. אגודת אשראי יהודית נוסדה ב-1892; בין שתי מלחמות העולם פעלו קופת גמילות חסדים, בנק שיתופי וספרייה ובה 1,250 ספרים.^[1]

מנהרת הרכבת ועבודת הכפייה

מקומות

בשנים 1940–1941 בנו עובדי כפייה יהודים, רבים מהם שהובאו מוורשה (כ-1,000 לפי Teatr NN, כ-2,500 לפי וירטואל שטטל), מנהרת מחסה לרכבות באורך 438 מטר מתחת להר ז'רנובסקה (Żarnowska Góra), עבור מפקדת השדה של היטלר. רכבתו של היטלר עמדה שם ב-27–28 באוגוסט 1941, בעת פגישתו עם מוסוליני. היהודים נאלצו גם לרצף את כיכר השוק במצבות מבית העלמין היהודי.^[12][3][1]

מסחר ומלאכה

חברה וקהילה

ב-1747 היו בעיר 26 אורגים, 13 אופים, 8 קצבים ו-8 סנדלרים, והיהודים שלטו בקניית התוצרת החקלאית. במאה ה-19 סחרו סוחרים יהודים בפשתן, בקנבוס ובתבואה, ו-13 צורפים יהודים ייצרו תכשיטים זולים.^[1]

מסתור, הצלה וניצולים

אישים

יהודים שנתגלו במסתור נורו עוד ב-1944. ביוני 1943 רצחו הגרמנים שבעה פולנים בכפר הסמוך וישניובה משום שעזרו ליהודים. ההיסטוריונית המקומית מרז'נה דוביאל מונה 17 שמות משפחה של ניצולים ידועים: Acht, Apperman, Berglas, Diamant, Dienstag, Deutsch, Feit, Felber, Frenkel, Frydman, Goldberg, Heschel, Hoff, Mendel, Neubart, Proseisen ו-Sterngast.^[7]

ספר היזכור

רשומות

ניצולים הוציאו לאור את ספר סטריזוב והסביבה (Sefer Strizhuv ve-ha-seviva) בתל אביב ב-1969. התרגום לאנגלית של הרי לנגסם, The Book of Strzyzow and Vicinity (1990), זמין לקריאה חופשית ב-JewishGen. זהו ספר עדות: זיכרונותיהם של ניצולים, רבי ערך לתיאור חיי העיירה אך אינם מקור מהימן לתאריכים, שאותם יש לבדוק מול רשומות. אנציקלופדיה זו מצטטת אותו כספר זיכרונות.^[9]

ראשית העיר וכתב הזכויות

אירועים

סטז'יז'וב נזכרת לראשונה ב-1279, במסמך העוסק במעשרות לכנסייה. לפי ההיסטוריה הרשמית של העיר, היא קיבלה זכויות עיר בין 1373 ל-1397; ארכיון המחוז נוקב בשנת 1427, תאריך שאף מקור אחר אינו מאשר. היא נוסדה מחדש אחרי שריפה ב-1480. הייתה זו עיר פרטית בבעלות משפחות אצולה, ובהן סטז'ז'ובסקי, וילופולסקי, רדזיוויל וסקשינסקי. תקנון גילדת האורגים משנת 1491 השתמר; כתב זכויות מלכותי משנת 1684 העניק לעיר ארבעה ירידים בשנה.^[4][17]

רבנים ושושלות חסידיות

אישים

רבני סטז'יז'וב באו משתי משפחות חסידיות גדולות. מבין רבני שושלת דינוב (שפירא) היו רבי צבי אלימלך שפירא, רבי אלעזר שפירא ורבי שלמה שפירא (1831–1893), שכיהן בערך בשנים 1857–1882 ואז עבר למונקאטש; נכדו, רבי חיים אלעזר שפירא, לימים האדמו"ר ממונקאטש, גדל כאן. מ-1882 כיהן כרב רבי אלתר זאב הורוביץ משושלת רופשיץ (Ropczyce), שנפטר ב-12 באפריל 1930 ונקבר בעיר; נכדו, רבי קלונימוס הורוביץ, ירש את מקומו. רבי נפתלי צבי מרופשיץ כיהן לזמן קצר. חסידי שתי המשפחות נחלקו זמן רב על הרבנות.^{[1][8][14][15]}

ראו גם: בתי העלמין היהודיים.

רשומות למחקר משפחתי

רשומות

התחילו במפתח של JRI-Poland לרישומי לידה, נישואין ופטירה של יהודים, בדפי KehilaLinks של JewishGen (סיכום מפקד 1900, מדריך עסקים מ-1891, רשימות המגיעים לאליס איילנד ורשימת בית העלמין) ובמפתח השמות של ספר היזכור. לפני שאתם מזמינים העתקים, בדקו היכן שמורים ספרי הרישום המקוריים, באתר szukajwarchiwach.gov.pl.^[6][9]

שמות העיירה

חברה וקהילה

בפולנית: Strzyżów (ובעבר Strzezów); ביידיש: Strizhov או Strizev (סטריזוב); בעברית: סטז'יז'וב; בגרמנית: Strezow; ברוסית: Стшижув; באוקראינית: Стрижів. ברשומות מופיעים גם הכתיבים Strzyzow, Strizhuv, Strishuv, Strisev, Strizov ו-Schizuv, ובחוגי החסידות מדברים על האדמו"רים מסטריזוב (Strizhover). יש שני הסברים עממיים לשם: מ-strzec, "לשמור", ומ-strzyc, "לגזוז"; אף אחד מהם אינו מוכח.^{[4][1][10][9]}